×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ערובין ע״א:גמרא
;?!
אָ
וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְרַבָּנַן קָא מִיפַּלְגִי דִּתְנַן אשֶׁמֶן שֶׁצָּף עַל גַּבֵּי יַיִן וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּשֶׁמֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא שֶׁמֶן בִּלְבַד וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר שְׁנֵיהֶן חִיבּוּרִין זֶה לָזֶה. רַבָּנַן כְּרַבָּנַן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן כר״יכְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. תַּנְיָא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּאי אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִין לְעָרֵב וַאֲפִילּוּ לָזֶה בְּיַיִן וְלָזֶה בְּיַיִן. אָמַר רַבָּה זֶה בָּא בִּלְגִינוֹ וְשָׁפַךְ וָזֶה בָּא בִּלְגִינוֹ וְשָׁפַךְ כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּהָוֵי עֵירוּב. כִּי פְּלִיגִי כְּגוֹן שֶׁלָּקְחוּ חָבִית שֶׁל יַיִן בְּשׁוּתָּפוּת ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּאי סָבַר אֵין בְּרֵירָה וְרַבָּנַן סָבְרִי יֵשׁ בְּרֵירָה. רַב יוֹסֵף אָמַר ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּאי וְרַבָּנַן בְּסוֹמְכִין עַל שִׁיתּוּף בִּמְקוֹם עֵירוּב קָמִיפַּלְגִי. דְּמָר סָבַר אֵין סוֹמְכִין וּמָר סָבַר סוֹמְכִין. אָמַר רַב יוֹסֵף מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הֲלָכָה כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר וְאָמַר רַב בְּרוֹנָא אָמַר רַב הֲלָכָה כר״אכְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּאי מ״טמַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּחַד טַעְמָא הוּא. א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְאִי חַד טַעְמָא תַּרְתֵּי הִילְכְתָא לְמָה לִי הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא עָבְדִינַן כִּתְרֵי חוּמְרֵי בְּעֵירוּבִין. מַאי ר״מרַבִּי מֵאִיר וּמַאי רַבָּנַן דְּתַנְיָא במְעָרְבִין בַּחֲצֵירוֹת בְּפַת וְאִם רָצוּ לְעָרֵב בְּיַיִן אֵין מְעָרְבִין גמִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי בְּיַיִן וְאִם רָצוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּפַת מִשְׁתַּתְּפִין. דמְעָרְבִין בַּחֲצֵירוֹת וּמִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ תּוֹרַת עֵירוּב מִן הַתִּינוֹקוֹת שֶׁיֹּאמְרוּ אֲבוֹתֵינוּ לֹא עֵירְבוּ דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אוֹ מְעָרְבִין אוֹ מִשְׁתַּתְּפִין. פְּלִיגִי בַּהּ ר׳רַבִּי נְחוּמִי וְרַבָּה חַד אָמַר הבְּפַת דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבַחֲדָא סַגִּי כִּי פְּלִיגִי בְּיַיִןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ורב יוסף אמר: מדובר כאן במבוי אחד, ור׳ שמעון ורבנן בפלוגתא [במחלוקת] של ר׳ יוחנן בן נורי ורבנן קא מיפלגי [חלוקים]; דתנן [ששנינו במשנה] היה שמן של תרומה צף על גבי יין, ונגע טבול יום שמגעו גורם טומאה רק לדברים שהוא נוגע בהם, אבל הם אינם מוסיפים ומטמאים עוד אחרים. אם נגע בשמן — לא פסל אלא שמן בלבד. אבל לא את היין, שהרי היין הוא בפני עצמו, וכאמור אין השמן הפסול מחמת טומאה מטמאו. ור׳ יוחנן בן נורי אומר: שניהן חיבורין זה לזה ונחשבים כאחד, ולכן אף היין טמא. ומסבירים: רבנן [חכמים] — כרבנן דברי חכמים] סבורים הם, שיין ושמן אינם נחשבים חיבור זה לזה. ור׳ שמעון — כר׳ יוחנן בן נורי הסבור ששניהם חיבור, ולכן אפשר גם לעשות עירוב משותף משניהם. א תניא [שנינו בברייתא], ר׳ אליעזר בן תדאי אומר: אחד זה ואחד זה צריכין לערב. ותוהים: ואפילו היה שותף לזה ביין ולזה ביין? מדוע לא תספיק שותפות זו לעשותם כמעורבים כבר? אמר רבה: אם נשתתפו על ידי שזה בא בלגינו המלא יין ושפך יין לחבית, וזה בא בלגינו ושפך — כולי עלמא לא פליגי דהוי [הכל אינם חולקים שנהיה בכך] עירוב, שאף אם לא עשו לכוונת עירוב הרי כעירוב גמור. כי פליגי [כאשר נחלקו] היה זה כגון שלקחו חבית של יין בשותפות, ר׳ אליעזר בן תדאי סבר: אין ברירה, ואיננו אומרים שמתגלה למפרע לאחר השימוש למי שייך היה כל חלק מהיין. וכיון שכך, אין לאחד מהם חלק מסוים בשיתוף זה, ואין זה ראוי לעירוב. ורבנן סברי אילו חכמים סבורים] כי יש ברירה, ואפשר לסמוך על השותפות. רב יוסף אמר שיש להסביר אחרת את מחלוקתם, שכן ר׳ אליעזר בן תדאי ורבנן בבעיה אחרת נחלקו, בסומכין על שיתוף במקום עירוב. אם נשתתפו במבוי, אבל לא עשו עירובי חצירות, קמיפלגי [נחלקו]. דמר [שחכם זה, ר׳ אלעזר בן תדאי] סבר: אין סומכין, שצריך דווקא עירוב חצירות ואין לסמוך על השיתוף במבוי. ומר [וחכם זה, חכמים ] סבר: סומכין, ועל ידי השיתוף במבוי הותרו אף החצירות. אמר רב יוסף: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה], שזהו דבר המחלוקת, שכן אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כר׳ מאיר שאין סומכין על שיתוף במקום עירוב. ואמר רב ברונא אמר רב: הלכה כר׳ אליעזר בן תדאי. מאי טעמא [מה טעם] פסק כך, לאו [האם לא] משום דחד טעמא [שטעם אחד] הוא, ויש עקרון אחד בשתי המחלוקות? אמר ליה [לו] אביי: ואי חד טעמא, תרתי הלכתא [ואם טעם אחד הוא, שתי הלכות] למה לי?! ולהיפך, די לו שיפסוק הלכה כאחד מהם, וממילא נדע את ההלכה גם במקרה השני. ענה לו רב יוסף: בכל זאת יש טעם בשתי הלכות כי הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו] דלא עבדינן כתרי חומרי [שאין אנו עושים כשתי חומרות] שבאות ממקור אחד בעירובין. ואילו היה פוסק כר׳ מאיר בלבד, היינו פוסקים כמותו רק בפרט אחד. ולכן פסק כשני חכמים, שכל אחד מהם מחמיר בנקודה אחרת, כר׳ אלעזר בן תדאי לענין שיתוף ביין, וכר׳ מאיר גם לענין שיתוף בפת. ב כיון שהוזכרו דברי ר׳ מאיר, שואלים: מאי [מהם] דברי ר׳ מאיר ומאי רבנן [ומהם דברי חכמים]? דתניא הרי שנינו בברייתא]: מערבין בחצרות הפתוחות אחת לשניה בפת, ואם רצו לערב ביין — אין מערבין. ומשתתפין במבוי כדי להתירו בטלטול אף שכבר עירבו חצרותיהם ביין, ואם רצו להשתתף בפת — משתתפין. ומדוע מערבין בחצרות ומשתתפין גם במבוי — כדי שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות. שאם יסתפקו רק בשיתוף, יאמרו התינוקות לאחר זמן: אבותינו לא עירבו. ולכן לצורך חינוך אף מערבים, דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: או מערבין או משתתפין. פליגי [נחלקו] בה בבעיה זו ר׳ נחומי ורבה, חד [אחד מהם] אמר: אם עירבו חצרותיהם בפת, דכולי עלמא לא פליגי דבחדא סגי [הכל אינם חלוקים שבדבר אחד מספיק], ושוב אין צריך להשתתף במבוי. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה כשנשתתפו ביין, שלר׳ מאיר צריך גם שיתוף, ולחכמים אין צריך.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144